הסרת הבוץ בדרך לקדושה

בשונה משאר הכלים בבית המקדש, הכיור שימש להכנה לעבודה בלבד (ולא לעבודה עצמה). בנוסף, היה זה הכלי הראשון בו השתמשו כל יום. כהכנה לעבודה, היו נדרשים הכוהנים לשטוף את כפות הידיים והרגליים. ללא הכנה זו, עבודתם הייתה נפסלת.
 
בית המקדש היה מחולק לשלושה אזורים עיקריים. עזרה (חצר), קודש וקודש הקודשים. אזורים אלה והעבודה שהתבצעה בתוכם, מייצגים שלושה שלבים בהתעלות הרוחנית ובקשר עם הקב"ה.
 
העזרה בבית המקדש היא האזור הראשון אליו נכנסים במעבר בין ה"רחוב" להתעלות הרוחנית המתרחשת בתוך בית המקדש. העזרה, בדומה לחצר היא המקום בו מתארגנים לקראת הכניסה לקודש, ותכלית הכניסה לקודש היא ההגעה לקודש הקודשים. גם הכיור שהוא הכלי המשמש להכנה, היה ניצב בעזרה.
 
כך גם בחיינו, בטרם הכניסה לבית, אנו מנגבים את הרגליים המלוכלכות בשטיח הכניסה. זאת כדי שלא נלכלך את הרצפה בבוץ ובלכלוך המגיעים מהרחוב. ללא הימצאות שטיח הכניסה, גם הבית היפה ביותר יקבל במהרה חול ועפר מהרחוב.
 
כאשר אדם מחליט לעזוב את ענייני הרחוב, ומחפש להיכנס לתוך תהליך של התעלות רוחנית, הדבר הראשון שנדרש ממנו, הוא לשטוף ולהוריד את הלכלוך והרושם שהיה עלול להידבק אליו בזמן שהותו ברחוב. אדם צריך להיפטר מהשקפות והתנהגויות המנוגדות לקדושה שהעולם הכתיב לו עד עתה. לא ניתן להגיע להתעלות רוחנית אמתית כאשר אלו עדיין בתוקפן ומהוות חוצץ.
 
רק לאחר היטהרות זו, אנו יכולים להתחיל את העבודה עם הכלים. על ידי תורה ותפילה אנו מסוגלים לטפס במעלות הקדושה ולהגיע לטהרה מוחלטת.